הלילה שבו נתקעתי במעלית עם מנהל הבנק שלי
ארבעים דקות, שני אנשים ונושא שיחה אחד שאף אחד מאיתנו לא רצה לפתוח.

דברים שקרו באמת. חלקם מצחיקים, חלקם מביכים, וכולם נכתבו לפני שהספקתי להתחרט.
לכל הפוסטים בקטגוריה
מתכונים שעובדים גם אצל מי שלא מבשל. בלי "קורט" ובלי "לפי הטעם".
לכל הפוסטים בקטגוריה
מה שווה את הכסף, ומה ממש לא. אף אחד לא שילם לי, וזה ניכר.
לכל הפוסטים בקטגוריה

מסלולים, טעויות ניווט ומקומות שלא כתובים במדריכים. כולל יוון, כמובן.
לכל הפוסטים בקטגוריה
ארבעים דקות, שני אנשים ונושא שיחה אחד שאף אחד מאיתנו לא רצה לפתוח.
קניתי, השתמשתי חודש, ועכשיו אני יכול להגיד בלב שלם: שווה כל שקל.
חוק טבע שלמדתי אחרי עשרים שנה בשוק הפרטי ושלוש שנים מול קבלן שיפוצים.
קמים מוקדם, נכנסים מהכניסה הדרומית ומוותרים על המדריך עם המטרייה הצהובה.
יש רגעים שאתה יודע שתספר עליהם עוד עשרים שנה. זה אחד מהם.
נכון להיום. ועוד אחד בדרך, תמיד יש עוד אחד בדרך.
הדירוג מתחלף לפי קטגוריה
אם צריך להסביר את הבדיחה, היא לא הייתה בדיחה. אותו דבר עם תפריט.
אני לא כועס על אנשים שטועים. אני כועס על אנשים שמתעקשים.
טיול טוב נמדד במספר הפעמים שהלכת לאיבוד ולא התחרטת.
כל מתכון שמתחיל ב"קל ופשוט" משקר לפחות בחצי.
את הסיפורים הכי טובים שלי סיפרתי רק אחרי שעבר מספיק זמן כדי שיצחיקו.
אנשים, מקומות ומוצרים שהרוויחו את המקום שלהם. אף אחד לא שילם כדי להיות כאן.
בדלפי שאלו את האורקל. כאן שואלים את אבי. הקלידו שאלה או בחרו נושא.
האיש שכותב כאן הכול. בלי עורכים, בלי קופירייטרים ובלי ועדת אישור. דעות חזקות, זיכרון טוב וסבלנות מוגבלת.
בפנתאון הקדום היה מקום לכל האלים. כאן יש מקום לכל מה שראוי לזכור: אנשים, מקומות, ארוחות וטעויות.
לא. פוסטים שיווקיים מסומנים בבירור בראש העמוד. כל השאר לא ממומן, ואם משהו קיבל המלצה, הוא הרוויח אותה.
בטח. כתבו לאבי דרך עמוד יצירת הקשר. רק תביאו נימוק, לא רק סימני קריאה.
כמה פעמים בשבוע. "קצרים" עולים כמעט כל יום, וסיפורים ארוכים עולים כשהם מוכנים.
כותבים לאבי. הוא קורא הכול ומתקן טעויות עובדתיות. על דעות הוא לא מתנצל.
כן, ורצוי. הרבה מהפוסטים הטובים כאן התחילו בשאלה של קורא. שלחו דרך עמוד יצירת הקשר.
לכל מייל שיש בו משפט שלם. על מיילים שמתחילים ב"היי אחי, שאלה קטנה" הוא עונה אחרון.